המורה

פרנק מק'קורט מתאר כיצד הובילו אותו שלושים שנותיו כמורה אל המערכה השנייה של חייו, כסופר. נוסף על כך, המורה הוא גם הכרת תודה מתחייבת למורים באשר הם. מק'קורט מתעד את הקשיים, את הניצחונות ואת ההפתעות שזימנו לו שנותיו כמורה בבתי הספר הציבוריים בעיר ניו יורק. מק'קורט הטביע רושם בל יימחה על תלמידיו באמצעות שיטות עבודה לא מקובלות ומטלות מקוריות. הוא מספר כיצד במשך חמישה ימים בשבוע, חמש שעות ביום, הוא עשה כמיטב יכולתו לעורר עניין בבני נוער שלוחי רסן, גועשים מהורמונים או אדישים. "נחישות," הוא אומר, "איננה תכונה זוהרת כשאפתנות, אינטלקט וקסם אישי, אבל היא זו שסייעה לי לעבור את הימים והלילות." בשביל מק'קורט, בעצם היכולת לספר סיפור טמונה גאולה, ובספר זה המסע אל הישועה - ואל התהילה הספרותית - הוא הרפתקה עוצרת נשימה.