גאווה ודעה קדומה

חמש בנות נולדו לבני הזוג בנט, ולכולן קשה למצוא בעל - במיוחד לאליזבת היפה והפיקחית, הסובלת מנטייה מדאיגה לדחות הצעות נישואים. בעוד היא עוקבת אחר ההתאהבות הנרקמת בין אחותה ג’יין לבין מר בינגלי, מתחיל חברו הטוב - מר דארסי - להתעניין בה עצמה. דארסי העשיר והמושך בטוח שאין אישה שתסרב לו, אך בעיני אליזבת הוא הגבר האחרון עלי אדמות שתסכים להינשא לו: הוא מתנשא, ביקורתי, וייתכן שאף חיבל בסיכויי אחותה להינשא לבחיר לבה. מתוך עוינות וחשד הדדיים נוצר אחד הזוגות המקסימים ביותר בתולדות הספרות. אליזבת ודארסי מנהלים דו-קרב קשוח ורומנטי בנשפים ובשיחות סלון, בעיר ובכפר, מתחת לאפם של שכנים סקרנים, קצינים מפתים, אב עוקצני, אם היסטרית ודודה אריסטוקרטית רוחשת מזימות. על רקע יחסיהם רבי התהפוחות חושפת הסופרת במבט אירוני את החברה המעמדית של אנגליה בתחילת המאה ה-19, ואת כללי הנישואים החומרניים בתקופתה. היא מתארת טיפוסים מלבבים, הנוגעים ללב גם בחולשתם, ובראשם גיבורה כובשת וחצופה, המתעקשת על זכותה לבחור בעל כרצונה. אוסטן עצמה הודתה כי אליזבת היא הדמות החביבה עליה ביותר בכל ספריה, ואילו דארסי היה ועודנו מושא חלומות למיליוני נשים. תרגום חדש לרומן הקלאסי.