פעם הייתי

סרט קולנוע ישראלי בבימויו של אבי נשר על הקשר שנוצר בין נער לבין שדכן ניצול שואה בחיפה של סוף שנות השישים. במרכז הסרט ניצבים הכמיהה לאהבה וזיכרון השואה. התסריט נכתב על ידי הבמאי בהשראת הספר "בשבילה גיבורים עפים", מאת אמיר גוטפרוינד. השנה היא 1968. נער יליד הארץ מוצא עבודה לקיץ אצל ניצול שואה המתפרנס משדכנות והברחת טובין. משרדו של השדכן ממוקם בירכתי בית-קולנוע מתפורר, המנוהל על ידי שבעה גמדים רומנים (סיפור אמיתי!) שניצלו מתאי הגזים על ידי ד"ר מנגלה הנודע לשמצה. הגמדים מקרינים בבית הקולנוע שלהם רק סרטים הודיים רומנטיים, ויתכן שאינם מודעים כלל לפעילות הבלתי חוקית המתרחשת מאחור. במהלך הקיץ, השדכן המסתורי (המסובך עצמו במערכת יחסים מטלטלת עם "מורה לחיזורים" שעובדת אף היא לצידו) נוטל עמו את הנער למסע-חניכה מסוכן אל תוך מעמקי העיר התחתית של חיפה, שם האהבה לובשת דמויות וצורות מפתיעות וההיסטוריה הופכת למיתולוגיה.