היונה הצחורה של קורדובה

מומחה לאמנות, זייפן מעולה בעל נפש של יוצר; חובב הרפתקאות, מעין רובין הוד מודרני, איש אשכולות ואוהב יופי – במיוחד בהתגלמותו הנשית. זכאר מירונוביץ' קורדובין נקרא על שם סבו ודומה לו כמו שתי טיפות מים. ממנו הוא ירש את שערו השחור, את אופיו ממוקד המטרה, את כישרונו הרב ואת שכלו החד. בין הרצאות, נסיעות עבודה (חוקיות וחוקיות פחות), פגישות אהבים ושעות של התייחדות עם יצירותיו המתהוות, מתכנן קורדובין את נקמתו על מה שעשו לחברו הטוב לפני שנים. במסעו מישראל לספרד, לאיטליה ולוותיקן הוא רוקם את התגמול על מה שעוללו לאנדרושה. בקווי מתאר עדינים ובשפה עשירה מצטיירות מתוך זיכרונותיו של קורדובין תמונות ילדותו בוויניצה שבאוקראינה על כל טיפוסיהן: אימו ה"שרלילה" (תכונה שעוברת במשפחה), דוד סיומה המסור, דודה לידה המשוגעת – וגם דודה ז'וקה מלנינגרד, שעושה ערבסק בכל בוקר. ואנדרושה חברו הטוב שמחכה לו. נראה שהרגע שזכאר המתין לו כל השנים הולך וקרב. האם יוכל לנוח סוף־סוף?