כאילו היא ישנה

הנזיר הזקן סיפר למיליא שסבו החזיק ברשותו כתב יד סודי שגנב מאבוט בוצ'י האיטלקי, ראש מנזר הפרנציסקנים בנצרת, שבו הופיע הסיפור האמיתי על יוסף הנגר. שם נכתב, בין השאר, שאלוהים העלה את יוסף לשמים עשר שנים לפני צליבת בנו. הוא אמר לה שיוסף הנגר נמחק מהסיפור משום שפאולוס, מחברו, לא הבין את טיב היחסים בין הבן לאב. "כך כתוב באוונגליון הסיריאני שירשתי מסבי... בואי אליי מחר אל המערה, ואקרא לך." "אבל אני לא מבינה סיריאנית," אמרה. האם הנזיר הלבנוני התימהוני, שלמותניו קשורה מטפחת בד פלסטינית, נתון במצב של שיטיון, כפי שבעלה מנצור טוען באוזני מיליא, או שמא אין הוא קיים כלל מחוץ לממלכת החלומות וחזיונות התעתועים שבתוכם היא שקועה רוב הזמן? ואולי איזו אמת עמוקה יותר מצטללת דווקא באזור הדמדומים שבין מציאות לחלום, בין הממשי לסמלי, כפי שמתברר מן החיזיון המצמרר האחרון שלה?