ראויה

דבורה (במלרע, וזה חשוב), חיה בעולם חצי-בדיוני שבו יצירת קשר עין היא איסור חברתי חמור. נערה טובה מבית טוב. היא נכנסת לקשר הרסני, מאבדת עוד ועוד פיסות מעצמה, נאלמת לאט. כמה שנים אחר כך, שלוימי מגלה שדבורה לא מסוגלת לעבור ברחובות מסוימים. הוא מאריך את הדרך בלי להתלונן. עושה הכל כדי לא לריב. עם אף אחד. בוודאי לא איתה. משפחת ליינער, מודיע שלט נוצץ מבחוץ. בתוך הדירה הקטנה, הנקיה עד כאב, מנסים דבורה ושלוימי לבנות חיים משותפים, אבל הדברים מתפרקים להם בין הידיים. היא סובלת, הוא לא יודע למה. היא מנסה למנוע מהעבר להציף אותה. תינוק אין להם. הזכרונות שולחים את זרועותיהם ההרסניות אל ההווה, חונקים. לרגעים כמעט הופכים שוב למציאות.