Book

Hello, Guest

 |   Forgot Password  |   Registration

האויב שלצדי Item exists in mail order basket Item exists in Saved list

author: רגן, נעמי

Formats: Format iconBraille  Braille
Format iconUppercase  Large print
Format iconMP3  MP3
Unable to find the format you want? Click here to contact us.
Language: עברית
Genre: Novel
Publisher: כנרת, זמורה, דביר
Publishing year: 2025
Translation: מאנגלית: עדה פלדור.
Narrator: גר אביבה
Length: 15:49 Hours / 399 Pages / 1204 Large Print pages / 9 Braille volumes

Book summary:

מיליה גוטשטיין הקדישה את חייה להבטחה שקולם של קורבנות השואה לא יושתק לעולם. זוהי משימה תובענית וקורעת לב, שגוזלת לעתים את זמנה וכוחותיה. אבל דווקא עכשיו, כשהיא מתכוננת להעביר הלאה את שרביט ההנצחה ולפנות זמן לבעלה, הכירורג הנודע, לילדיה ולנכדיה, מגיעה שיחת טלפון שמנפצת באחת את כל מה שדימתה לדעת על ההווה והעתיד שלה. בעודה שקועה במערבולת האישית הזאת היא מקבלת הזמנה להיות הנואמת המרכזית בכנס שיתקיים בליטא, בראשותו של ד"ר דריוס וידס. מיליה מתלבטת. היא יודעת שהליטאים רואים בה את "אויבת הציבור", בשל מאמציה לגרום להם להעמיד לדין את פושעי המלחמה שבקרבם, ולהכיר באחריות ההיסטורית שלהם להשמדת רוב רובה של הקהילה היהודית בארצם, בכלל זה משפחתה שלה. להפתעתה, כאשר היא מגיעה לבסוף לליטא, מיליה מוצאת בדריוס, איש הרוח הפתוח והמרדן, בן ברית ושותף למטרותיה. אלא שפעילותם של השניים רק מעצימה את הכוחות העוינים הקמים נגדם, מאיימים על משפחותיהם, פרנסתם ושמם הטוב וכופים עליהם החלטות קשות שיעמדו בסתירה לכל מה שהשיגו ולכל מה שהתפתח ביניהם.


 
 
 
 
 

List with 0 items

     

Maybe you will also be interested in …

החוקים של הבנות

בשדה בוקר השמש לא שקעה כמעט אף פעם, וכולנו התרוצצנו יחפים ופרועים מהפנימייה לקבר, מהקבר לצוק, והנעורים בערו לנו על העור ורק רצינו להרגיש עוד ועוד מהדבר הזה שלא ידענו לקרוא לו בשם. לבנים של שדה בוקר היה עתיד בהיר, נהיר, מזהיר. בנים תמיד יודעים לאן הם הולכים. מישהו כבר צייר להם מפה והם רק צריכים לדעת לקרוא אותה. אבל אנחנו היינו בנות. פחדנו ...

more information

ספר האשליות

פרופסור לספרות שאיבד את משפחתו בתאונת מטוס שוקע בדיכאון ומאבד עניין בחיים. קטע מסרט אילם שראה במקרה בטלוויזיה מצליח להצחיק אותו לרגע, והוא נדחף לחקור את יצירתו הראינועית של יוצר הסרט ולכתוב עליה ספר. לאחר פרסום ספרו, מגיע אליו יום אחד מכתב ובו המידע הבלתי סביר שהקומיקאי, שאיש לא ראה אותו מאז נעלם לפתע בשנת 1929, עודנו בחיים ורוצה לפגוש או...

more information

רציתי צבעים בהירים

בעקבות תאונת דרכים קשה מאבדת אלה, צעירה בת עשרים ושש, את התחושה בפלג גופה התחתון ומאושפזת במחלקה ארבע, מחלקת נפגעי עמוד השדרה, בבית החולים השיקומי. כעת עליה ללמוד מחדש את נבכי גופה הרצוץ וגם את מערכות היחסים הישנות־חדשות עם סביבתה האוהבת. בעל כורחה הופכת אלה, בחורה אופטימית, תוססת ומינית, לאסירה במחלקה שקירותיה צבועים בצבע שמנת צהבהב, ורי...

more information

בגדול, זושה רוצה לחיות

עוד בילדותו שמע איתי מאמא שלו, שאם היא תידרדר בזיקנתה ותאבד קשר למי שהייתה, הוא יהיה חייב "לשים לה משהו בתה" ולגמור עם זה. היום, כשהוא רווק שדואג רק לעצמו ולחניכיו בכפר הנוער, הוא מוצא את עצמו נזרק חזרה לחיים מהם ברח לפני שלוש־עשרה שנה, כדי לטפל באישה הראשונה של חייו בשלבים האחרונים של חייה. איתי נאלץ לעשות היכרות מחדש עם היחסים המורכבים ...

more information