דור בחרדה - על ההשפעה ההרסנית של מסכים ורשתות חברתיות על נפשם של ילדים ומתבגרים

בתחילת שנות העשרה של המאה ה-21, אחרי יותר מעשור של יציבות ואפילו של שיפור, חלה צניחה חדה במדדי בריאות הנפש של מתבגרים. שיעורי הדיכאון, החרדה, הפגיעה העצמית וההתאבדות נסקו, לעתים בשיעור של יותר מפי שניים. השאלה המתבקשת היא למה. בספרו דור בחרדה מציג הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט את הסיבות לעלייה המדאיגה בהופעת מחלות הנפש בקרב בני נוער ברחבי העולם. במחקרו על טבעה של הילדות, הוא מתאר את המעבר מ"ילדות המבוססת על משחק", שהחלה להיעלם בשנות ה-80 של המאה ה-20, אל ה"ילדות המבוססת על טלפון", שתפסה את הבכורה בעשור השני של המאה הנוכחית, וטוען כי זהו מהלך מכריע, משום שכדי להתבגר כראוי ולהיות למבוגרים כשירים ומשגשגים ילדים זקוקים למשחק ולחקירה עצמאית. בקול צלול וברור היידט דוחק בנו לקחת יוזמה ולפעול, תוך שהוא מאבחן את "בעיות הפעולה הקולקטיבית" שאנחנו לכודים בהן ומציע ארבעה כללים פשוטים שיוכלו לשחרר אותנו מהן. הוא מתאר בפרוטרוט צעדים שהורים, מורים, בתי ספר, חברות טכנולוגיה וממשלות יכולים לנקוט כדי לשים קץ למגפת מחלות הנפש הזאת ולהשיב על כנה ילדות טובה יותר.